בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח' נ' סלע בנגב חב' לעבודות עפר תשתיות ופיתוח ואח'

פסק דין

ביום 30.10.08 דווח בבקרת הנזקים של התובעת על נזק שנגרם לרשת בזק המותקנת בצומת סעד.

לטענת התובעת, עובד שלה שהגיע למקום גילה שהנתבעת 1 ביצעה במקום עבודות עבור הנתבעת 2 באמצעות כלי מכני הנדסי. במהלך העבודות נעשתה סטיה מגבולות ההיתר שקיבלה הנתבעת 2, כאשר ביקשה מראש מהנתבעת היתר חפירה. הנתבעת 1 חתמה לדברי התובעת על התחייבות בה הודתה בגרימת הנזק לקו הבזק . התובעת תובעת את עלות התיקון בסך 23,450 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית 24,792 ₪ מהתובעת 1 שביצעה בפועל את העבודה ומהנתבעת 2 שעבורה בוצעה העבודה בשל רשלנותם שגרמה לנזק.

הנתבעות הגישו כתבי הגנה ובהם טענו:

הנתבעת 1 – קו הבזק לא הופיע בתוכניות שניתקבלו מאת התובעת.

הנתבעת 1 לא קיבלה את ההיתר ולא היתה מחייבת לעבוד לפיו, מי שפגע בקו הבזק היה כלי של חברה אחרת. מיד כשהתגלה הנזק הנתבעת העמידה את כליה לרשות התובעת כדי לסייע לביצוע התיקונים ללא קשר לשאלת גרימת הנזק. התיקון נמשך 3 שעות בלבד והסכום שנתבע עבור התיקון מוגזם.

הנתבעת 2 - לא נעשתה כל פניה אליה לפני הגשת התביעה והיא לא ידעה על האירוע עד הגשת התביעה. האחריות על הנתבעת 1 שחתמה על חוזה BACK TO BACK עם הנתבעת 1 וקיבלה אחריות לכל נזק שייגרם כתוצאה ממעשיה או מחדליה. עובדה היא שהנתבעת פנתה עד הגשת התביעה רק לנתבעת 1.

הנתבעת 2 הגישה הודעה לצד ג' לנתבעת 1 בשל הוראות ההסכם שביניהם.

בישיבה המקדמית שנערכה הסכימו הצדדים שינתן פס"ד לפי החומר שבתיק לאחר הגשת סיכומים וללא חקירות עדים והצדדים הגישו סיכומיהם.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומים באתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעות 1 ו- 2 ביחד ולחוד ויש לחייב את הנתבעת 1 לשפות את הנתבעת 2 בכל סכום שזו תשלם.

הנתבעת 2 היא זו שביקשה את ההיתר ולפיכך היה עליה לפקח שהעבודות אכן נעשות לפי ההיתר. משבוצעה עבודה מחוץ לתחום ההיתר והיא גרמה לנזקים, הרי שאף אם העבודה לא בוצעה על ידי הנתבעת 2 אלא על ידי חב' קבלנית שהיא שכרה כדי לבצע את העבודה עבורה, מוטלת על הנתבעת 2 החובה לבדוק שאותה חברה מבצעת את העבודה לפי ההיתר שניתן. חוסר פיקוח של הנתבעת 2 מהווה רשלנות שבגינה יש לחייב את הנתבעת 2 על הנזקים שנגרמו.

הנתבעת 1 היא זו שביצעה את העבודה בפועל ואף חתמה על כתב התחייבות לאחר שארע הנזק. גם האמור בכתב הגנתה של הנתבעת 1, שהנתבעת 1 העמידה את כליה כדי לעזור בתיקון מלמד על כך שהנתבעת 1 הבינה שהיא אחראית לקרות התקלה. הנתבעת 1 אף חתמה על הסכם "גב אל גב" מול התובעת 2 והיא קיבלה על עצמה את כל ההתחייבויות שקיבלה על עצמה התובעת 2. משבוצעו עבודות שלא בהתאם להיתר שהתקבל חלה אחריות על הנתבעת 1 לנזק שנגרם.

כאמור, הנתבעת 1 והנתבעת 2 חתמו הסכם גב אל גב לפיכך ולפי הוראות ההסכם על הנתבעת 1 לשפות את הנתבעת 2 על כל נזק שזו תחוייב בו כתוצאה מביצוע העבודה על ידי הנתבעת 1 לפיכך יש לקבל את ההודעה לצד ג' שהוגשה על ידי הנתבעת 2 נגד הנתבעת 1.

באשר לנזקים, נראה כי לאור העזרה שהגישה הנתבעת 1 בכלי עבודה כבדים ובכח אדם יש מקום להפחית מהפיצוי הנדרש, מה עוד שלא ברור כיצד חושבו שעות העבודה שמהווים את הסכום העיקרי של הנזק הנתבע. לא ברור כמה עובדים ביצעו את העבודה ולמשך כמה ימים כאשר הנתבעות טוענות שמדובר בעבודה שערכה מס' מועט של ימים ללא צורך במכשור מיוחד. לפיכך יש לקבוע את שיעור הנזק על פי הערכה בסך 18,000 ₪.

לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעות 1 ו- 2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 18,000 ₪ וכן את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ.

אני מקבל את הההודעה לצד ג' ומחייב את הנתבעת 1 (צד ג') לשלם לנתבעת 2 (שולחת ההודעה לצד ג') כל סכום שזו תשלם לנתבעת לפי פס"ד זה וכן אני מחייבה לשלם לנתבעת 1 את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ מע"מ.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"א, 18 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: